<h1>כתוב שם לראב"ד — פסחים</h1>
<h2>דף כה:</h2>
במאור [פסחים] דף ד' ע"ב. לרי"ף סי' תש"ו. כתוב שם. על ובדק ואשכח [פלוגתא דרבי ורשב"ג] [ו]הלכתא כרבי דסוגיין כוותיה. אמר אברהם. ולאו מטעמיה של זה דמההיא לא שמעינן מידי, דהא לא קאמרינן בהניח י' ומצא תשע פלוגתא דרבי ורבנן אלא היינו סיפא, כלומר דלכ"ע צריך בדיקה, מיהו לרבנן לא ידעינן מאי קסברי בבדק ומצא עשר אי סגי ליה בהכי עד שיבדוק כל הבית, אלא מדברי רבא במצא פירורין דתינוק. ומההיא נמי לא מיחוורא מילתא שפיר, דאיכא למימר נכנס אחריו ומצא לפניו פירורין קאמר דידים מוכיחות הוויין. ותו קשיא לן אינו צריך בדיקה קאמר אבל בטול איפשר דבעי ואפילו לרבי דהא לא אשכחיה בעיניה, וכמו שדרכו לפרר כך דרכו להניח כמו שהוא והנך פירורין לאו איהו הוא. והניח תשע ומצא עשר, פלוגתא דרבי ורבנן והלכה כרבנן, וצריך בדיקה עד שימצא תשע. ועשר ומצא תשעה צריך בדיקה עד שימצא עשר כרבנן. והניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת, צריך בדיקה כל הבית כרבנן דקרדום, ודלא כרבי דקבר שאבד דלרבי הרי [קבר שאבד הוא קבר] [ש]מצא אי נמי איכא למימר אפילו לרבי, והכא בשלא ידע כמה חתיכות הניח. והנך בעיי דרבא בעכבר נכנס ועכבר יוצא וכן בחולדה צריך בטול, אבל בדיקה אע"ג דחשבינן להנך דלעיל בחדא ספיקא כדפרישנא ומצרכינן להו בדיקה הכא אע"ג דחדא ספיקא נמי הויא אימר האי דעייל הוא ניהו האי דנפיק אפילו הכי סגי ליה בבטול. דכיון דנפיק ידים מוכיחות הויין והיינו ספיקי דרבא, וכיון דלא איפשיטא ספיקא דרבנן היא ולקולא לענין בדיקה. וזה שכתב דסוגין כרבי זירא בכוליה שמעתא דליכא למימר אימר אכלתיה, מכלל דלרבא תרי ספיקי איכא, אם כן מאי בעיא דרבא בעכבר נכנס ועכבר יוצא הלא תרי ספיקי נינהו, אימר האי דעל הוא ניהו האי דנפק, ואת"ל אחרינא הוא אימר אכלתיה. ובודאי כל דבריו נשברין כחרס, ואין לנו אלא כמו שפירשנו וכמו שפסקנו וכן כתב הר' יצחק אבן גיאת ז"ל. עוד אומר דכל הנך בדיקות דאמרינן בעכבר דאע"ג דאיכא למיחש לשמי קורה ולבית כולו לא מטרחינן ליה כולי האי אלא כל היכא דניחא תשמישתיה, דלא עדיפא בדיקה דככר אחד מבדיקה דחמץ טובא, אע"ג דאיכא עכברים טובא דגרריה כולה שתא. וראיה לדבר מדאיבעי' ליה לרבא בככר בשמי קורה, מכלל דהיכא דלא חזי ליה לא צריך סולם לבדיקה. והך סברא לא מיחוורא, דא"כ על בדק ואשכח דהויא פלוגתא דרבי ורשב"ג והלא הנך מקומות בדוקין היו. האי חמץ דאשכח מהיכא אתא, על כרחך ההוא דעכבר הוה, אלא ש"מ דמעיקרא לא בדק חורים העליונים והשתא בדיק להו ואשכח בהו, לרבי אמרינן האי ניהו דעכבר ורשב"ג סבר אימר מעיקרא הוה ביה ודעכבר אכתי לא אשכחיה.
<h2>דף כז.</h2>
במאור [פסחים] דף ט"ו. ד"ה (בדף י"ד:) איתמר. לרי"ף סי' תשמ"ז. כתוב שם. אלא מדפסק רבי כרבי אליעזר הא ודאי מכרעא כותיה. ואפילו הכי נראה לנו שאין לפסוק הלכה כרבה. אמר אברהם. כל דבריו כנגד האמת, שהרי העלו בגמרא כך דרבה כרבי אליעזר, ואפילו לא נפסקה הלכה כרבי אליעזר אין לנו להלקותו מספק, ואע"ג דקיי"ל [כרבי אליעזר דאמר] כל חדא וחדא חזיא ליה, דוקא הכא דאפילו ההיא דתרומה צורך החולין הוא, דלא אפשר ליה בלא הפרשה ולמשבקה נמי לא אפשר. במאור שם. כתוב שם. וזה שכתב דשייכא הא דרבי אליעזר בהך אחריתי דרבי אליעזר דאמר אף הרודה ונותן פת לסל כו' [אנן לא ידעינן כו', לא שייכא כלל]. [אמר אברהם]. גם אני ימים רבים תמהתי עליו, עד שראיתי בירושלמי [פ"ג הלכה ג'] שאמרו על זו המשנה, מתניתא בשנטמאת עד שלא גלגלה, אבל גלגלה ואחר כך נטמאת יעשנה קבין, פי' בתמיהא, כלומר בשלמא נטמאת קודם לגלגולה יכול לאפותה בהיתר, שיעשנה קבין ואחר כך יצרפם בסל ויפריש מהם חלה, ואעפ"י שרבי אליעזר אית ליה הואיל וכל חדא וחדא חזיא ליה, כל מה דמצי למיעבד בהיתרא עביד. אבל גלגלה ואחר כך נטמאת היאך יעשנה קבין, כלומר בהא ודאי עביד כי אורחיה, ולאחר אפייתה קורא שם, דליכא צד היתר אחרינא. וזה שכתב הרב ז"ל שייכי אהדדי, ואשמועינן דהאידנא אי ליכא כהן קטן דאכיל לה הכי שפיר למעבד קבין קבין, וטפי עדיף, דכמה דאיפשר למיעבד בהיתר עבדינן. במאור שם. כתוב שם. והא דכתב הרב אלפסי ז"ל בחוצה לארץ היכא דליכא כהן קטן עבדינן כרבי אליעזר, ליתא, לא סמכינן עלה וכו'. אמר אברהם. ואיך אפשר שלא ראה הרב דברי הגאון, אבל ראה ושמא לא כמו שאמר זה, כי [אין] התשובות מגיעות אצלנו [מדוקדקות] כמו שמגיעות אצלם. ואם ראה כן ולא הסכים עם התשובה יפה עשה שהרי בגמרא דבכורות פרק עד כמה ישראל [דף כ"ז.] אמרו בתרומת חוצה לארץ אמר רבינא הלכך נדה קוצה לה חלה ואוכל לה כהן קטן [ואי ליכא] כהן קטן שקיל לה בריש [מסא] ושדא לה לתנורא, ומדרבינא דהוא בתרא לא שרי למיתבא לגדול על ידי טבילה, שמע מינה דהא דאמרינן בסוף שמעתא בגדול טמא-מת שרו שטבל ואכל בה, ואמרינן דלית הלכתא כותיה, לחומרא איתמר דלא סגי ליה לגדול בטבילה, ולא משום טומאת המת והשרץ אלא משום טומאת הקרי והזיבה שיצאו ממנו דלא סגי ליה לגדול בטבילה ואפשר שגזרו עליו משום זיבה דלא סגי ליה בטבילה ואפילו בהערב שמש וכן עיקר. ומי שלא ידע לפרש הלכה איך יכריע על מי שצפרנו שוקל יותר מכריסו וידחה את דבריו בגלוי פנים.
